מאוד חשוב לאבחן את הסיבות לבריחת השתן. אם אינך יודע מהו האבחון כדאי לגשת לרופא ולספר לו על הסימפטומים ולקבל אבחון מדויק. רק לאחר אבחון כזה תוכל להתקדם לטיפול הנכון והמדויק עבורך. כל רופא יתחיל לרוב מסקירת ההיסטוריה הרפואית שלך ומבדיקה פיזית. לאחר בדיקה פיזית שתכלול כנראה גם מרכיב בדיקת איפוק כגון שיעול תופנה לבדיקות נוספות כגון מתן שתן שמטרתו היא לחפש סימנים לזיהום או לדם בתוך השתן, תיעוד של התנהגות שלפוחית השתן ביומן אישי – למשך מספר ימים תידרש לתעד כמה פעמים ביום הלכת לתת שתן, כמה זמן לקח לך לתת שתן בכל פעם והאם הצלחת להתאפק לפני מתן השתן ועד הגעה לשירותים או לא? והאם חווית קשיים במתן השתן כשכבר הגעת לשירותים? וכל מידע מועיל אחר שיכול לסייע לרופא להבין טוב יותר את מצבך ולהמליץ על הטיפול הנכון.

בדיקה נוספת שלרוב נעשית בהשגחת רופא או אחות מוסמכת היא בדיקת לפני ואחרי מתן שתן כשהחולה מתבקש לתת שתן בשירותים ולאחר שעושה זאת הוא נכנס לבדיקת אולטרא סאונד שמטרתה לבדוק כמה שתן נותר עדיין בשלפוחית. במידה ונותר הרבה שתן בשלפוחית לאחר מתן השתן, הדבר יכול להצביע על חסימה בדרכי השתן או על בעיה עצבית או בעיה באחד השרירים באזור. מעבר לבדיקות המקובלות הללו ובהיעדר אבחון משמעותי הרופא המטפל יכול להמליץ על בדיקות נוספות אחרות וביניהן בדיקות אולטרא סאונד מתקדמות שלרוב מיועדות לחולים המיועדים לעבור ניתוח בדרכי השתן. הטיפול כאמור תלוי באבחון בריחת שתן המסוימת שממנה החולה סובל, מחומרת הבעיה ומאיתור הגורם לה. במקרים רבים יהיה צורך בשילוב של מספר טיפולים שונים עליהם ימליץ הרופא במטרה להתחיל ולטפל בגורמים השונים מהחמור אל הקל שביניהם. במקרים קיצוניים הטיפול יתחיל באמצעים פולשניים או מתקדמים ולרוב הוא יתחיל במקביל להמלצה על שימוש בעזרים כגון טיטולים גם מהמלצות על שינוי התנהגות, טיפולים תרופתיים, גירויים חשמליים ותרגול רב ורק בשלב השני ובמידת הצורך יוחלט על ניתוח או על טיפול פולשני מתקדם אחר.