אחרי יום כיפור הנדיר והמיוחד בזמן הקורונה זכינו לסוכות, למדנו על האושפיזין משה ואהרון, מיעוט הרבים, הרבים שניים, כל העולם נמצא בהם. ימין ושמאל, מלמעלה למטה, משה ואהרון מושכים ביחד. עשר ספירות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. עשר ספירות, ימין שמאל, אמצע חברותא, אושפיזין בסוכה. היום אנחנו מארחים את משה מימין, נצח, ואת אהרון משמאל, הוד. תמיד יחד, הולכים לפרעה יחד. למשה יש מטה אותו הוא מטה כלפי מטה, מוסר מלמעלה את ציווי הבורא, ואילו אהרון מלמטה למעלה מטה את הדברים. המטה של משה הופך לנחש והמטה של אהרון עוטה פרחים.
קבלה מסבירה הכל לפי עשרת הספירות – השלוש הראשונות: כתר, חכמה, בינה, הן נחלת העולם העליון ולא בהשגתנו. שבע התחתונות מייצגות כל אחת תכונה אחרת שנצטרך לקרב ולפתח על מנת להגיע להשגת האלוקות, ובעיקר תכונת החסד, הרי העולם הזה ריק מחסדים. וכמו בציור עץ החיים של הספירות, כל ספירה מחוברת לכל הספירות הנוספות, דרך הספירות האחרות, כך שבחיבורן ובסידורן יוצרות ממש עץ, מבנה רוחני, אותו נבקש להרכיב בתוכנו, להטביע בקרבנו.
השיעור מסתיים. השעה עוד מעט שש בבוקר. קודם כל פקח עיניים ואמור "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". ואז תאמר "אם אין אני לי מי לי" וכמו שפעם כבר קבענו ואמרנו יחד נעשה ונשמע, אז צא לעבודת יומך ובסיכומו של יום תראה שאין עוד מלבדו גמר בעדך.
ואני מבקשת שיגמור בעדי, שקורטוב מתכונות האושפיזין בסידורן הפנימי יתגלה לנו, והרי בקושי מצליחה להסביר איך להגיע לביתי, שמאל וימין משטים בי, במיוחד בישוב שלנו שאינו סלול ואין בו תמרורים. ואז נזכרת שאתמול בקרו אותי שתיים מנכדותי, השתיים בנות דודות, בנות ארבע ושלוש שגרות יחד אתי באותו הכפר ובאו לשחק בסוכה שלי. ואז אמרה בת הארבע, הנמרצת, בואו נלך לעץ החרוב הגדול, נפנה פה מצד שמאל. "את בטוחה?" שאלתי נדהמת. "שמאל, ברור", אמרה, ולקטנה הדגימה, פרסה הצידה את ימינה ואמרה לה: "ימין שמאל אמצע, ימין שמאל אמצע" מדגימה ומלמדת.
אז כמו שאומרים "מפי עוללים תצא תורה". אם בנות הארבע והשלוש יודעות להבחין בין ימין לשמאל, נלמד גם אנחנו.
קטנות – איזה תוספת נפלאה!