כשאני הולכת לבשל, אני מבקשת מאלוהים שיבוא לבשל איתי. אני לא מאלו שרק כשמגיע כיפור מרגישות קשר אליו. אני מרגישה שהוא נהנה לעזור לי, להתפנות מכל הדברים החשובים ולעשות משהו פשוט, פרקטי. כששואלים אותי מה שמתי במרק, אני מחייכת ואומרת – אהבה, שבעיני זה אותו הדבר כמו להגיד – אלוהים. תמיד הרגשתי שהוא ואני פרטנרים. הוא דואג למעלה ואני למטה. הוא עוסק בחיים של כולם, ואני בחיים שלי, אבל כיוון שהעולם הוא עולמי, כשתיקנתי משהו אצלי הרגשתי שתיקנתי גם משהו בגדול.

אני אוהבת להצדיק את אלוהים. למה לא? הוא כזה ענק, כדאי להצדיק את מי שקובע מה יהיה ומתי. גם כשדברים קשים קורים לי אני מנסה למצוא את השיעור, את ההעשרה, את אהבה מאחורי המכה, כי אז יש הצדקה למה שקרה. בשבילי הטבע הוא אלוהים. כוחות אדירים מתנגשים זה בזה, יפים כל כך שבא לבכות.

אלוהים שלי אוהב אותי אהבה עזה, וגם אני אוהבת אותו באינטנסיביות כמו שאני לא חווה כלפי אף אדם, כי אלוהים יכול לקחת את כל האהבה שלי אליו בלי בעיות. אלוהים מבין אותי בלי מחיצות, בלי הסברים, בלי התלבטויות. הוא אוהב אותי כי הוא ברא אותי, את אמא שלי, את סבתא שלי, וכל הדורות שקודם עד אדם וחווה. עזה כמוות האהבה שלו אלינו. אני אף פעם לא יכולה לאכזב את אלוהים, כי הוא יודע שאני תמיד עושה הכל בשבילו, כל מה שאני יכולה, גם כשאני חושבת שאני יכולה יותר. כשאני מגיעה מקום שני הוא צוחק בחיבה, כי זה המקום שהיה מתאים ונכון לי באותו זמן ומקום.

אני שמעתי סיפור על ניטשה שכתב על הקיר – אלוהים מת, וחתם ׳ניטשה׳, אחרי חמישים שנה נוספה שורה מתחת לכתוב – ׳ניטשה מת׳ חתום – אלוהים. כזה כיף שאלוהים לא מת לעולם, לא משתנה ולא מזדקן. חי מעבר למקום ולזמן והוא היחיד שיש לו תמונה שלמה ומלאה של המציאות. בשבילי זו נחמה גדולה, עד כדי אחת רווחה.

אישה אף פעם לא טועה. למה? כי היא מרגישה, ועם רגשות של אישה אין טעם להתווכח, היא תמיד צודקת. לכולנו יש אמא או היתה לפחות, זוכרים את העצות החכמות שלה? איך לא כדאי להתחבר עם ההוא, למה לא צריך לענות להיא, מה ללמוד, במה לעבוד, ואפילו איך להתלבש. אמא בדיעבד תמיד צדקה למה? כי היא אישה, ואישה תמיד צודקת.

הבעיה היא לא בסביבת האישה, שכן, נדמה שכולם כבר מכירים בכוחה ובצדקתה של אישה – באשר היא אישה. הבעיה דווקא באישה, שהרבה פעמים לא מאמינה לעצמה, למרות הרגשתה הצודקת, לפעמים, כי הצדק כואב ונמאס כבר להיות צודקת, והיא רוצה לחיות כמו כולם ולטעות, ולא לדעת מראש איך ומה יהיה הסוף.

לעיתים האישה מכסה את הרגשתה העמוקה את האינטואיציה הנשית שלה, זאת שמהווה לה מצפן, והיא יודעת היטב שאם לא תקבור אותה עמוק ככל שניתן, היא לא תוכל להמשיך לחיות בדרך הנוגדת או ההפוכה לה. אכן הבעיה עם האינטואיציה הנשית היא באישה ולא בסובבים אותה, שלעיתים נדמה כי הם מאמינים בה הרבה יותר ממה שהיא מאמינה לעצמה.

האישה מרגישה ויש לה את היכולת לכוון ולבנות להוביל ולגדל, אבל כל האפשרויות הללו לחלוטין תלויות באמונה שלה בעצמה ובירידה לנימים הכי פנימיים של עוצמתה הרגשית. אילו כל הנשים היו מתחברות להרגשתן ולמפתח ליבן הן היו בוחרות בדרך שהיה בה בכדי לבסס לעצמן חיים טובים וחשוב מכך-לעולם כולו. אישה היא ייצור חזק ואימתני ואילו היתה האישה מרימה ראשה ומחזקת את פנימיותה הזכה והבהירה, אין כל ספק שהיא היתה יכולה להנהיגה כמו בבית כך את האנושות.

אז מה בעצם צריך בכדי שאישה תאמין בעצה ובהרגשותיה, בראייתה הטבעית והצלולה ובהבנתה את התנהלות העולם? בטחון ואמונה בצדקת דרכה. האישה זקוקה בבטחון במערכת הטבע, בכח עליון שקיים ומנהל את המציאות והוא זה שקובע כיצד הדברים יתגלגלו ועל כן אין לה ממה לפחד ועליה לפעול לפי צו מצפונה והאינטואיציה המדוייקת שלה. ואמונה בצדקת דרכה שהיא הדרך שבה הטבע מכוון אותה ומורה לה כיצד עליה ללכת על מנת להגיע לאיזון עימו ולחיות וייצר עבורה וכפי שכבר אמרנו עבור כל סביבתה וכל העולם – חיים הרמוניים ובריאים.

אז נשים, קחו נשימה גדולה, ותעשו ותפעלו רק על פי מה שאתן מרגישות מבפנים, מהכח הנשי האמיתי, כי נשים – אף פעם לא טועות.

השתלות שיניים שינו לחלוטין את כל עולם הרפואה הדנטלית. לדוגמא בארצות הברית לכ120 אמריקאים חסרה לפחות שן אחת וללמעלה מ36 מיליון אמריקאים אין שיניים כלל. שיניים תותבות הן מוצר מאתגר בכל הקשור ללבישתם, לעיסה או דיבור. השתלות שיניים שינו לחלוטין את האופן בו מטפלים באובדן שיניים. בין אם המטופל זקוק לשיניים תותבות מלאות או חלקיות או שהוא צריך להחליף שן אחת בודדת – שתלים דנטליים הם פתרון שנראה, מרגיש ומתפקד בצורה טבעית.

שתלים דנטליים הם למעשה ברגים שמוחדרים באמצעות ניתוח אל תוך עצם הלסת דרך החניכיים במיקומים שנעדרים שיניים. מהרגע שהם במקום רופא השיניים יכול להתקין עליהם את השן החלופית או מה שנקרא כתר שירגיש טבעי ונוח בסמוך לשיניים המקוריות. מכיוון שהשתלים מורכבים אל תוך הלסת הם מספקים תמיכה איתנה לשיניים המלאכותיות. וכל גשר או הלבשה אחרת על השיניים שמורכבת על שתלים אלו לא תזוז ותשאר יציבה במקומה. שתלים קצרים נבנים בטכנולוגיה אחרת שבה היציבות נוצרת לא כתוצאה מהקידוח העמוק אלא מהחיבור אל השיניים הקרובות ושטח פנים גדול. לחלק מהמטופלים גשרים או שיניים תותבות אינם אפשרות בגלל רגישות החניכיים או בעיות לסת כאלו או אחרות. גשרים לדוגמא צריכים להיצמד אל שיניים בכל אחד מצידי הפער. היתרון של שתלים הוא שאין להם צורך בתשתית שיניים קיימת. שתלים לרוב מצריכים: חניכיים בריאות, כמות עצם מספקת כדי לבצע את ההשתלה (בהעדר עצם לרוב מתבצע תהליך של השתלת עצם אלא אם נבחרים שתלים דנטליים קצרים) והרגלי ניקיון והיגיינת פה כדי למקסם את סיכויי ההצלחה של התהליך ובריאות השתלים. העלות של השתלים נחשבת גבוהה ולכן זהו פתרון למי שהפרוטה מצויה בכיסו. פרט לעלות של המוצר עצמו גם התהליך שמחייב מנתח ורופא מומחה מייקר אותו. המורכבת של התהליך מחייבת הכשרה מתקדמת יותר מעבודתו של רופא שיניים רגיל. גם מרבית הביטוחים אינם מכסים הליכים אלו במלואם בשל המורכבות והעלות שלהם ועל כך יש להוסיף שלבים נדרשים בתהליך במקרים מסוימים כמו השתלת עצם, הרמת סינוס וכולי מה שיכול להפוך את התהליך ליקר יותר. זו הסיבה שכמו בניתוחים קוסמטיים מסוימים מטופלים פונים למדינות עם עלות מחיה נמוכה יותר כדי לעבור שם את ההשתלה, אך כמובן שתמיד יש סיכון של סיבוכים ועבודה פחות מקצועית.
המאמר נכתב בעזרת האתר של ביקון.

מאז שנות השמונים נעשה שימוש נרחב בבוטוקס בקרב נשים וגברים במטרה להיאבק בתופעות ההזדקנות. החומר שמונע את התקשורת בין העצבים לשרירים מאפשר למנוע את פעילות השרירים וכתוצאה מכך משתק את ההתכווצות הגורמת לקמט. לאחר כשלושה עד שישה חודשים השפעת החומר על העצב מתפוגגות ולכן יש צורך לשמר את התוצאות על ידי הזרקות קבועות. יש הטוענים כי הזרקות אלו שלמעשה מונעות מהמטופלת מלזעוף כהבעת פנים בפועל מביאים לשיפור במצב הרוח ולמניעת דיכאון.

החומר משמש הן לטיפול בקמטים סטטים והן לטיפול בקמטים דינמיים. כלומר קמטים עמוקים שהתקבעו בפנים לאחר שנים של הזעפת פנים, חיוכים או הרמת גבות ונראים לכל עין גם ללא אותן הבעות פנים שגרמו להן או קמטים שמופיעים רק כאשר מתבצעת אותה הבעת פנים ספציפית. בחלק מהמקרים ובמיוחד בקמטים של חצי התחתון של הפנים לעיתים מעדיפים להזריק חומרי מילוי קמטים ולא בהכרח בוטוקס, למרות שגם הוא יכול לטשטש את הקמט. במקרים אחרים מעדיפים טיפולים לא כימיים כגון מתיחת פנים בחוטים.

לאחר ארבעים שנות ניסיון עם החומר מתחילות להצטבר עדויות על ההשלכות בשימוש לטווח ארוך: מסתבר כי לאחר שימוש ארוך טווח בבוטוקס שרירי הפנים ילמדו לבד לא ליצור הבעות פנים אגרסיביות. מחד הרגישות ליצירת הבעות הפנים במצח תגבר לאחר תקופות בהן לא ניתן היה לבצע את אותן הבעות פנים, כלומר מדובר בעניין של מודעות נרכשת ומאידך השרירים עצמם יחלשו. תחשבו על אדם שלא עשה שימוש ברגליו במשך עשר שנים, אותם שרירים יתנוונו מן הסתם, הם יתקצרו ויעשו חלושים. באותו אופן יחלשו שרירי הפנים של מטופלת שעושה שימוש קבוע וארוך טווח בבוטוקס. כמובן שלא מדובר במצב של חוסר יכולת לבצע הבעות פנים כלשהן ופנים קפואות אלא מכיוון שההזרקות נעשות באזורים מוגדרים אך ורק השרירים באזורים אלו יחלשו. כך שאין מה לחשוש מפני אבן. בנוסף אם ההפסקה תהיה לזמן ארוך מספיק השרירים יתאוששו בצורה מלאה בחלק גדול מהמקרים. חשוב לדעת שבמקרים בהן הזרקות הבוטוקס מתחילות בגיל מוקדם מדי כגון שנות העשרים, מטופלות מסוימות מדווחות על עור שנעשה דק ושקוף יותר ואשר גורם לורידים לבלוט בפנים, במקרים אחרים החומר עלול לגרום לתופעת הגבות או העפעפיים העייפים ולכן חשוב לא להתחיל מוקדם מדי להשתמש בו.

ניתוח אף הוא הליך חיצוני שמבוצע לרוב על מטופל ומחייב אותו להישאר להשגחה למשך הלילה. כמטופלת את תקבלי לרוב הרדמה מקומית או כללית – הרדמה כללית תגרום לך לישון כל הניתוח ואילו הרדמה מקומית תגרום לך לחוסר הרגשה באזור האף כך שתישארי רגועה וללא יכולת להרגיש את הכאב. במהלך הניתוח, המנתח יצור חתכים בנחיריים ובמקרים קשים יותר, המנתח יגרום לחתכים גם בבסיס האף. לאחר מכן הוא יבנה מחדש את תצורת האף הרצויה, את העצמות הפנימות והסחוס במטרה להביא לצורה שהוסכם עליה מלכתחילה. ניתוח אף מחיר: המחיר ישתנה בהתאם למדינה/למנתח/לתנאים/לדרישות ועוד.

לאחר הניתוח כנראה שתצטרכי ללכת עם מכשיר שיקבע את האף למשך שבוע וסביר להניח שתסבלי מנפיחות וכאב מסביב לעיניים למשך שלושה ימים ובמקרים בעיתיים עד לשבועיים. סביר להניח שרק את והמנתח תשימו לב לנפיחויות שישארו לך לאחר הניתוח. נפיחויות אלו עלולות להישאר עד לשישה חודשים לאחר הניתוח. הצורה הסופית של האף תתייצב רק לאחר ההחלמה הסופית. בכך למעשה יסתיים תהליך שיתחיל מפגישת ייעוץ ראשונית אצל המנתח ותכנון משותף אל המראה הרצוי לאחר מעבר על ההיסטוריה הרפואית והנקודות הכואבות עבורך במראה שלך. חשוב לציין כי לא מדובר רק בתיכנון הנראות של האף החדש אלא הבנה כיצד הוא משתלב בפורפורציה בכללות מבנה הפנים הייחודי שלך.

חשוב מאוד לבחור מנתח עם ניסיון שאת מרגישה בנוח איתו ושיוכל לסייע לך לעבור את התהליך שלרוב מלווה בחששות רבים והיעדר ידע מבוסס ניסיון. עם זאת מדובר בהליך די שכיח שעברו מיליוני אנשים ברחבי העולם כך שאינך לבד. בשנת 2017 נותחו כמעט מאתיים עשרים אלף נשים וגברים ומדובר בניתוח הפלסטי השלישי בפופולריות שלו. שמונים ושבעה אחוזים מהמנותחים היו נשים ושלושה עשר אחוזים גברים. ארבעה עשר אחוזים מהם היו בין גילאי שלוש עשרה לתשע עשרה, שלושים ואחד אחוזים בין גילאי עשרים לעשרים ותשע, עשרים וארבעה אחוזים בין גילאי שלושים לשולשים ותשעה, עשרים ואחד אחוזים בין גילאי ארבעים לחמישים וארבע ועשרה אחוזים מעל גיל חמישים וחמש מה שמראה שאין גיל מאוחר מדי שבו נשים בעיקר אך גם גברים רוצים להיראות טוב יותר ולשדרג את מראה הפנים שלהם. נתונים דומים אפשר לראות בניתוחי מתיחת בטן.

הספר "מסע רוחני בארץ ישראל" מושך את העין כבר מההתחלה, השם על הכריכה מדבר בעד עצמו והתוכן כמובן לא מאכזב (כמובן שיש ספרים עם שמות מגניבים לא פחות כמו תלמוד עשר הספירות או ספר עץ חיים). הוא מביא לקורא תמונה חדשה, אחרת לגמרי ומפתיעה שלא ציפה לה על הארץ. פתאום מתברר לו משהו חשוב ביותר על כוחות שפועלים עליה על ארץ שחי בה שנים. את המפה הגאוגרפית, שכל כך ומוכרת מבית הספר, הקורא מתחיל לראות עם עיניים חדשות לגמרי. והמיזוג הזה של ספירות המולבשות על המפה וההסברים הפשוטים הברורים מביאים לאדם לא רק ידע אלא גם תחושה שהוא מתקרב למקום גם ברמה אחרת, עם תחושות הלב . דבר אחד בטוח, אחרי שאדם פותח את הספר וממשיך להנות מהתוכן שלו, כל טיול שלו ברחבי ארץ ישראל כבר יהיה טיול שונה לגמרי,  הוא ישתמש במה שהספר המיוחד הזה יעניק לו 

לרבים אפילו תהיה תחושה של החמצה: כמה חבל שלא ידע את כל זה לפני שביקר באותו מקום, כי במקום הזה הספציפי, היה מרגיש את הטיול לא רק דרך 5 החושים שלו. מה עוד הצילומים היפים של נופים המוכרים לכולנו מוסיפים להסברים עומק נוסף. והחוויה לגלות משהו חדש על מה שחשבת שאתה מכיר כמו 10 אצבעות שלך! כשסיימתי לקרוא את הספר, מייד עלתה בתוכי מחשבה שאת החומר הזה צריך ללמד בשיעורים בבית הספר עוד מגיל צעיר, שהילדים ידעו ויכירו את הארץ בה הם חיים יותר לעומק והטיולים השנתיים יהפכו לחוויה אחרת. אני כותבת על הספר עם התלהבות כל כך גדולה, כי בשנים הראשונות בישראל אחרי עלייתי ארצה, פתאום לגלות כל כך הרבה על הארץ ששנים חלמתי עליה וליבי ממש נמשך אליה ועכשיו בזכות הספר הזה, קיבלתי זווית ראייה נוספת, הסתכלות רוחנית על ארץ ישראל. ואתם ברי מזל: הספר לפניכם מאחלת לכל אחד קריאה מהנה

העולם מתחלק לשניים: כאלו שחושבים שטפטים הם משהו מיושן וכאלו שרואים בהם את היתרונות העיצוביים שבהינתן התבניות המתאימות, הטקסטורה והצבעים יכולים לתת עבודת עיצוב מדהימה. כמובן שתמיד אפשר לפספס בטפטים ואז נוצרת אותה אווירה של שנות ה70 אצל סבתא ולכן כדאי לפני שמעצבים עם טפטים להיספג ברעיונות מקוריים שאולי יתנו לכם כיוון: אולי חשבתם על תבנית של עיגולים ששוברת את המרחב ולא בהכרח מגדילה את השטח אופקית או אנכית כמו טפטים בתבנית פסים ואולי חשבתם ללכת על טפט פרחים למרות שזה קצת קיטשי אבל מתוק. אבל מה לגבי טפט שמשלב את השניים? טפט שמורכב מעיגולים כשכל עיגול הוא קבוצת פרחים המעוצבת יחד.

נגיד שחשבתם על טפט שחור לקיר, משהו שייתן הרגשה גברית, מסתורית ואולי מעט חשוכה או חשבתם על תבנית של טפט של ימי הביניים כזו שנותנת הרגשה של מסדר אבירים ומה לגבי לשלב את השניים? טפט עם רקע שחור ותבנית ימי הביניימית, עיצוב שכזה חד עם מיטה מסיבית מעץ מלא, כונניות או ספריית עץ ומנורות בסגנון עתיק יכולות ליצור הרגשה מדהימה ומרגשת. אם תרצו ללכת על אווירה צעירה יותר אבל לא בהכרח של צבעי פסטל סוג של טפט חלק, אולי תשקלו טפט יער, אבל לא יער מנקודת המבט של צמרות העצים או חיות אלא גזעים דקים של עצים צפופים המשמשים רקע רומנטי למיטה ולחדר כולו. אפשרות אחרת היא פשוט ללכת על טפט עם תבנית של ציפורים עפות המפוזרות בצורה לא סימטרית על רקע תכלת.

נאמר שאתם מאוד אוהבים טפטים עם תבניות של פסים דקים ועדינים כי זה עושה לכם את זה, במיוחד אם יש בחדר מראה גדולה שמשקפת את התבנית. אבל אולי כדאי לשקול פסים שאינם ממש ישרים אלא טפט עם תבנית פסים עדינים אנכיים שמזדגזגים ביניהם ויוצרים תבניות מורכבות. חובבי הטפטים מהסוג הישן והיותר הארד קורי יעדיפו ללכת על עלים מאורכים ומשוננים שיוצרים מעין תבנית של פסים אנכיים אבל קחו בחשבון שעיצוב כזה לוקח אתכם למחוזות של סבתא די בקלות.

"אין ערבות במדינה הזאת!  לא היה ולא יהיה. כל אחד כאן לעצמו". "מה הפסימיות הזו על הבוקר?.." הרגשתי שגם אני נדבקת בשליליות הזו. -"זה לא רק היום, זה תמיד. הפעם אמרתי את זה בקול. אני חש מיואש". –  הייאוש שלו חילחל, התחיל למלא כל תא בגופי. הרגשתי שאני חייבת לעצור אותו.
"ומה אם אגיד לך שיש ערבות? ובמקום הכי לא צפוי – בפנסיה". חייכתי.

"כל ישראלי שיש לו קרן פנסיה חי בערבות גם אם הוא לא רוצה. בארץ המוצר הזה נוצר על בסיס הרעיון של ערבות הדדית. אולי בגלל שמי שיצר אותו ידע וזכר שהערבות היא המקור של העם שלנו והאמין שלערבות עלינו להגיע. קרן הפנסיה בארץ פועלת בעזרה הדדית, בסבסוד הדדי. הגירעון והעודף בקופה מתחלקים בין כל חברי הקופה".

-"נשמע לי מופרך, אבל את המומחית אז כנראה את יודעת…"
-"אני יודעת אבל אחרי מה שאמרת.. אני גם שואלת את עצמי, אם אנחנו כן יודעים לחיות בערבות בתחום כביכול קטן כמו בפנסיה, למה שלא נוכל לחיות כך גם במקומות אחרים? גם אני הייתי רוצה שנחייה בערבות. גם אני מאמינה שזה קל יותר ונעים יותר.

תתאר לעצמך: אתה לא צריך לשים שליש מההכנסה שלך לפנסיה כדי לחסוך לעתיד שבו לא תוכל כבר לעבוד, אלא יהיו אנשים שידאגו לך. ואילו היום מה קורה? אתה דואג לכל מי שכבר לא יכול לעבוד, מתוך הכרח. במצב של ערבות אמיתית, לא תהיה בעצבים, אלא תעשה הכל ברצון ובשמחה, כמו שאתה דואג להורים שלך.

תתאר לעצמך שלכל מקום שתגיע יתייחסו אליך כמו אח. בביטוח לאומי ומסבירים לך הכל. את מגיע למוסך בלי פחד שיעבדו עליך. כי הרי האח שלך ירצה לטפל בך הכי טוב שאפשר"

-""הכל ורוד אצלך, איפה את חיה? זה לא מציאותי!"   

-"זאת בדיוק הבעיה שלנו. אנחנו לא רוצים להאמין. אנחנו מפחדים לחלום, לא מוכנים להשקיע בלהתקרב לטוב. זה עוד ישתנה, מבטיחה לך".הוא שאל אותי איך אני יודעת? אמרתי לו שאני דואגת שזה יקרה דרך הלימודים שלי בקמפוס קבלה לעם.

הם היו תלמידים שלי. היא – חייכנית וצנומה, ישבה בסוף הכיתה לרוב לבדה, לעיתים ישבה לידה חברה מהכיתה. חלשה בלימודים, כמו מרבית התלמידים בכיתה, אך ניסתה בכל כוחה להצליח. פעילה בצופים וחברותית. הוא – נער רועש ודעתן. הפתיל שלו היה קצר, היו לו דעות קיצוניות והיה מתקשה לשבת במשך שיעור שלם. לייתר דיוק, גם עשר דקות היוו אתגר עבורו ואף עבורי. כבר בפעם הראשונה שנכנסתי לכיתה, הרגשתי שעבר ביניהם "חתול שחור". הוא לא הפסיק להקניט, לקלל ולגדף. מתוקף תפקידי, כמורה לאזרחות, נאלצתי לא אחת להוציא אותו החוצה להתרעננות קצרה. קשה היה לו לקבל דעות שונות משלו או לתת לי לסיים משפט שלם.

באחת משיחותיי איתו, אמר לי שלעולם ישנא את א' כי "היא ערביה". כשחקרתי יותר לעומק, סיפר לי בבכי כי הוא ניצל בנס מפיגוע של מחבלים שהשתלטו על בית המשפחה באחת ההתנחלויות שפונו אז, בפינוי הגדול. "הייתי ילד קטן והתחבאתי בסל הכביסה. זה הציל את חיי." חשתי צמרמורת כשסיפר לי את סיפורו, ופירט כל מה שעבר עליו ועל משפחתו מאז אותו פיגוע נורא. בכל זאת, ניסיתי לדבר על ליבו. להסביר לו שא' לא אשמה, שהיא לא מחבלת ובוודאי שאין לה קשר לאותם מחבלים ארורים. לרגע היה נדמה לי שהפנים משהו, עיניו הביטו בי פתאום באופן אחר.

את א' לקחתי להרבה שיחות אישיות. היא ואמה, ברחו מהצפון בגלל אבא שהיה אלים ומכה, ואצלם, להתגרש זו לא אופציה סבירה. סיפרה לי ששהו חודשים במרכז לנשים מוכות. ללא בגדים כמעט, וללא עזרת בני משפחה. בסוף, המדינה מצאה לאמה עבודה, והן שכרו דירה וחזרו לחיות. היה הרבה בכי בשיחות שלנו. בעיקר מצידה, אני בכיתי בלב.

בוקר אחד, הגעתי לשיעור כרגיל, ומצאתי אותם יושבים יחד, מאחורי אותו שולחן. כל כך שמחתי בתוכי. הקללות וההקנטות פסקו. השיעורים הפכו רגועים יותר ונעימים יותר לכולם. ביום בחינת הבגרות, הוא ניגש אלי ולחץ לי את היד. "המורה, אפשר חיבוק?" הייתי נבוכה. הוא אמר משפט שלא ייצא לי מהראש כנראה לעולם: "בזכותך למדתי להקשיב. לקבל גם כאלה שדעתם שונה משלי. תודה."

אני נזכרת בימים הרחוקים שבהם בתור ילדה קטנה בבית ספר הייתי תלמידה טובה ואפילו אפשר לומר די מוצלחת, הייתה לי חברה, גם הי תלמידה טובה, רק היה לה חסרון אחד היא תמיד הצליחה יותר ממני. כשאני התאמצתי והשקעתי שעות להכנת שיעורי הבית היא כבר סיימה את הכל והייתה משחקת בחצר עם ילדים , כשלמדתי לקראת המבחן היא הייתה נוסעת באופניים. קנאתי בה כל כך, תמיד שאלתי את עצמי למה אני לא יכולה להיות כמוה? מה לא טוב בי? כל הבנים חיזרו אחריה והיא בכלל לא התעניינה בהם. ואני…רק רציתי שמשהו מסתכל לכיווני וגם מחמאה. באותם ימים נשרפתי מקנאה, דמיינתי אותה נופלת לשלולית וכולם צוחקים עליה, נכשלת במבחן ומורה צועקת עליה.
עכשיו כשאני מסתכלת אחורה ומנסה להבין על כל מה שקרה, אני יודעת שהקנאה שחשתי אותה כסוג של כאב יכלה להיות הנאה. אם הייתי מבינה אז שכישורים שניתנו לאותה ילדה ם לצורך ובמטרה מסוימת. אותה ילדה יכלה להשתמש בכישורים שלה כדי לתת תועלת לרבים.
ומה איתי? גם הכישורים שניתנו לי הם גם כן לצורך מסוים, והם ניתנו לי באיכות והכמות מדודה בדייקנות על מנת להעביר אותם לסובבים אותי.
אם באותם ימים הייתי מבינה את כל מה שאני מבינה היום, יכולתי קודם כל לשמוח בשביל החברה ואחרי זה יכולתי לשמוח על מה שאני.
אנחנו חלק מאותה המערכת ולכל אחד יש תפקיד מיוחד לו. אם נצליח להתחבר, ליצור קשר נכון בינינו, נוכל כל אחד עם הכישורים המיוחדים לו לתת ולהעניק לשני את מה שחסר לו. ובעצם לאף אחד כבר לא יחסר כלום, וכל מה שנחוש זה יהיה שמחה, הנאה. זה לא רק ניתנה וקבלה לאחרים, זה גם לשמוח בשמחתו של השני. במקום לחיות בגיהינום של עצמי , נוכל לצאת לגן עדן של רבים
לאחרונה ראיתי דוגמה לחיבור כזה בכנס של ארגון קבלה לעם . שמה הרגשתי איך החלום הופך למציאות.